פסק-דין בתיק ב"ל 6712-06-09

1.                 זהו ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 12.5.09 שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 (להלן - הועדה ו- החוק, בהתאמה).  בהחלטתה קבעה הועדה כי לא חלה החמרה במצבו של המערער (להלן - ההחלטה).

2.                 הרקע הרלוונטי לערעור, כעולה מהחומר בתיק ומטענות הצדדים בדיון, הוא כדלקמן.  המערער נפגע בצוואר ובגב.  על פי הסכמת הצדדים, שניתן לה תוקף של פסק דין (ב"ל (אזורי חי') 1920/08) הוחזר עניינו של המערער לועדה על מנת שתנמק בצורה מפורטת האם יש בהבדלים בין תוצאות בדיקות EMG מהשנים 2005 ו- 2007 כדי להוות החמרה (להלן - פסק הדין).  בעקבות פסק הדין התכנסה הועדה ונתנה את ההחלטה נושא ערעור זה.  הועדה הגיעה למסקנה, בין היתר, כי ממצאי בדיקת ה-EMG משנת 2007 אינם עולים בקנה אחד עם ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הועדה למערער.  על פי הועדה, הממצאים בבדיקת EMG מצביעים על שינויים מינימליים, ובכל מקרה שינויים אלה מוסברים על ידי שינויים ניווניים מתקדמים במשך השנים אשר תחילתם במועד עובר לפגיעה בעבודה.  לאור זאת לא מצאה הועדה לשנות ממסקנתה לפיה לא חלה החמרה במצבו של המערער. 

3.                 טענת הערעור המרכזית של המערער הינה כי לא היה על הועדה לייחס את כל השינוי במצבו לשינויים ניווניים.  כן נטען כי היה על הועדה להעדיף את ממצאי בדיקת ה-EMG משנת 2007 על פני ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה הועדה למערער.  המשיב מתנגד לערעור.  נטען על ידו, בין היתר, כי הועדה פעלה על פי פסק הדין וכי אין כל פסול בכך שהועדה העדיפה את ממצאי הבדיקה הקלינית על ממצאי ה-EMG. 

4.                 ענין לנו בועדה שהתכנסה בעקבות פסק דין.  משכך, הענין אותו יש לבחון בערעור זה הינו האם פעלה הועדה על פי פסק הדין (דב"ע (ארצי) נא/01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992)).  עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה פעלה על פי הוראות פסק הדין.  היא התיחסה בצורה ארוכה ומפורטת לשאלה האם יש בבדיקת ה- EMG משנת 2007 כדי להצביע על החמרה.  מסקנתה שלילית.  את מסקנתה זו היא סומכת על בדיקה קלינית שערכה למערער ואשר אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי בדיקת ה- EMG. 

5.                 יתרה מזו, הועדה מציינת כי ממצאי ה- EMG מצביעים על שינוי מינימלי, אותו מייחסת הועדה לשינויים ניוונים שהחלו עובר לתאונה.  מכל אלה עולה כי הועדה הפעילה את שיקול דעתה הרפואי ונימקה נמק היטב את החלטתה.  בכך פעלה על פי הוראות פסק דין, ומשכך לא נפל כל פגם בהחלטתה.  יצויין כי הועדה רשאית להעדיף ממצאי בדיקה קלינית על פני ממצאי בדיקת ה- EMG.  ענין זה מצוי במסגרת שיקול דעתה הרפואי של הועדה ובית הדין לא יתערב בשאלה רפואית מובהקת שכזו (סעיף 118 לחוק).  כך הם הדברים באשר למסקנת הועדה כי השינוי המינימלי מקורו בשינויים ניווניים.  ענין זה נומק ובוסס היטב בהחלטה ואין מקום להתערב בו.     

6.                  בהיעדר פגם משפטי בהחלטה, דין הערעור להידחות. 

7.                 אין צו להוצאות. 

8.                 לצדדים מוקנית, תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי בירושלים רשות לערער על פסק הדין.   

ניתן היום,   28 אוקטובר 2009, בהעדר הצדדים.

             ימה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: